חטפתי התקף חרדה חזק ב-2019.
כרעם ביום בהיר זה קרה ואני זוכר היטב
את התחושה שאני הולך למות.
לקח לי כמה שנים להבין את הסיבות שהובילו לזה,
אבל אני בעיקר שמח שזה קרה כי זה הוציא אותי
למסע החיים שחיכיתי לו בסבלנות.
חייתי חיים רגילים למדי.
לא עברתי אירועים טראומטיים ״קלאסיים״,
לא עשו עליי חרם בילדות
ואף אחד מהקרובים אליי לא מת בפתאומיות.
מה שכן, ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן שלוש,
וגדלתי בבית עם ציפיות וביקורת,
אבל גם עם הרבה אהבה, שמחה וצחוק.
התקף החרדה היה יריית הפתיחה
במסע של התעוררות.
ישנתי שינה טובה וחזקה עד אותו הרגע.
את כל אחד מאיתנו, החיים,
במוקדם או במאוחר,
ידחפו לנהר הגועש –
בין אם זה בדרך כואבת מאוד ,
ובין אם זה דפוסי מחשבה שהשתבשו בדרך.
כולנו נחווה את מורכבויות החיים.
השאלה היא –
איך נקבל אותם ולאן ניקח המסע?
הפחדים והמחשבות השליליות הציפו אותי.
הפחד העיקרי שניהל אותי היה הפחד למות.
תחושת חוסר הוודאות וחוסר השליטה
הפכו לטורנדו של חרדה,
ואני צפתי בים הסוער
מבלי להבין איך לעזור לעצמי.
בהתחלה עשיתי את מה שרוב האנשים עושים – הלכתי לטיפול פסיכולוגי.
ארבע שנים ישבתי בחדר הטיפולים הקלאסי, סיפרתי סיפורים, התבוננתי בעצמי.
אהבתי את זה – את הישיבה, את ההבנה, את השיח.
ובשורה התחתונה, זה היה נכון לי אז.
אבל היום אני יודע לומר – זה לא באמת מה שחיפשתי.
מה שכן הוביל אותי לעומק היה שילוב של רעיונות שקראתי,
תרגול מדיטציה מאוד קפדני, והרבה סקרנות.
לא היה פתרון חיצוני.
הבנתי שהכול נמצא בתוכי – ולא בקטע רוחני גבוה או מנותק,
אלא בצורה מאוד מקרקעת, פשוטה ואמיתית.
חיפשתי כלים שאוכל לעבוד איתם באמת.
ובשלב הזה, הבנתי שאני מחפש מורה –
מישהו או מישהי שיאירו לי את הדרך מבפנים.
כך פגשתי את רקפת, מורת הדרך הראשונה שלי,
שהכניסה אותי לעולם הטרילותרפיה
וגילתה לי את הסיפורים שאני מספר לעצמי,
בישירות החדה של מסורת הזן.
כמו דלי של מי קרח על הפנים – מפתיע, מעורר, אמיתי.
יחד עם זה הגיעו גם שמחה גדולה, הקלה
ומוטיבציה עמוקה להמשיך לנוע פנימה.
החרדה לא נעלמה ברגע.
אבל למדתי לעבוד איתה, להכיר אותה,
להבין מאיפה היא באה, ומתוך זה – לבחור אחרת.
לאט ובהדרגה, דרך הקשבה אמיתית.
כשהחרדה הייתה משתלטת על הגוף,
זה היה מדהים לראות אותה, לדבר איתה.
מעולם לא דמיינתי שיום אחד אבין את השיח הפנימי שלי
כמו שהוא התגלה לי.
משם, הדרך הייתה קצרה ללימודי טרילותרפיה
ולליווי של אנשים במסע שלהם.
זה הרגיש כל כך טבעי.
והקסם שקורה (ועדיין קורה) בקליניקה –
רק מחזק בי את התחושה שאני במקום הנכון.
עושה את הכי טוב שאני יכול,
באמונה, בביטחון, ועם הרבה אהבה.
עוד קצת ובכלליות יותר 🙂
איתי יגר, 32, ממושב עולש.
אחרי שסיימתי את התואר הראשון בתקשורת, עבדתי שנתיים כעורך תוכן ב-N12. אחרי החדשות עברתי לעבוד בהייטק כמנהל מוצר ובתום שנתיים מפתחות ומלמדות החלטתי לקחת הפסקה כדי להבין מה אני באמת רוצה. זמן קצר לאחר מכן פגשתי את הטרילותרפיה וטכניקות הנשימה והבנתי ששם טמונה המתנה שלי, זו הדרך שאני רוצה לצעוד בה, ועד היום אני מחויב אליה בשמחה גדולה.
היום אני מתפרנס מעבודה בקליניקה, פרויקטים טכנולוגיים ומתקלוטים כדיג׳יי 🙂 בכובע נוסף שלי אני גם מנחה סדנאות של אקסטטיק דאנס, וביחד עם המורה שלי, רחלי סנדר, אנחנו מנחים את ה-Tribal Motion, טקסים מיוחדים של שחרור וניקוי.
אני כאן לכל שאלה או התייעצות
אני זמין לדבר ולהבין יחד האם הטרילותרפיה זו הדרך שאתם מחפשים.